בישראל, ברירת המחדל בהליכי גירושין כוללת לעיתים הסדר של משמורת משותפת – אך לא בכל מקרה זהו ההסדר המתאים. אם אתם שוקלים גירושין וחושבים שמשמורת משותפת לא תשרת את טובת הילדים או תניב קונפליקטים מיותרים, קיימות דרכים משפטיות ואסטרטגיות למנוע אותה ולבקש משמורת יחידנית.
המפתח העיקרי הוא להציג ראיות ומסמכים המוכיחים כי הסדר כזה יפגע ביציבות הילדים, ושמשמורת בלעדית עדיפה להם. אחד הגורמים העיקריים שאנו בוחנים במקרים כאלה הוא תפקוד ההורה השני, מידת המעורבות שלו בחיי הילדים, והקשר בין ההורים וההשפעה שלו על הילדים. לא פחות חשוב: יש לבחון האם הסכמה קודמת למשמורת משותפת נחתמה מתוך אי-הבנה או לחץ – וייתכן שפתוחה לאפשרות של ביטול הסכם גירושין.
מהי משמורת משותפת – ומה היא כוללת בפועל?
משמורת משותפת היא סידור שבו שני ההורים חולקים אחריות שווה לגידול ולטיפול בילדים, הן פיזית והן משפטית. כלומר, הילדים מתגוררים לסירוגין אצל שני ההורים, וההחלטות המרכזיות בנוגע לחינוכם, בריאותם ורווחתם מתקבלות במשותף.
למרות שזה נשמע אידאלי, במצבים רבים הסדר כזה פשוט לא ישים. לדוגמה, אם ההורים גרים בריחוק גיאוגרפי או שתקשורת ביניהם קשה או אלימה, הסידור עלול לגרום לטלטלות, קונפליקטים ותחושת חוסר יציבות אצל הילדים.
סיבות מרכזיות לדחיית משמורת משותפת
בתי המשפט לנוער ודיני משפחה בישראל שמים את טובת הילד בראש סדר העדיפויות. לכן, ניתן למנוע משמורת משותפת אם מוכיחים שהסדר כזה יפגע בטובת הילד או מסכן אותו רגשית או פיזית.
- יחסים עכורים או אלימים בין ההורים – קושי לתקשר שלא בפני עימותים
- פערים משמעותיים ביכולת הורית – למשל, כאשר הורה אחד אינו מעורב בגידול היומיומי
- ריחוק גאוגרפי משמעותי בין בתי ההורים – מאתגר שיגרת לימודים ופעילויות של הילד
- התנגדות ברורה מצד הילדים עצמם (תלוי בגילם ובשיקול דעתם)
- רקע של הזנחה, התמכרויות או הפרות סדר להוראות בית משפט מצד אחד ההורים
במקרים כאלה, חשוב לפעול לא רק משפטית אלא גם לשלב אנשי מקצוע כגון עובדים סוציאליים, פסיכולוגים או מנחי הורות אשר תומכים בעמדה כי משמורת יחידנית טובה יותר לילד.
כך פועלים למניעת משמורת משותפת – שלב אחר שלב
ברוב המקרים, לא מספיק להביע התנגדות כללית להסדר. יש צורך בגיבוש אסטרטגיה משפטית תוך כדי שיתוף פעולה עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה והצגת ראיות תומכות.
- איסוף הוכחות – תיעוד של אופי הקשר בין ההורים, דוחות עבודה סוציאלית, הערכות פסיכולוגיות
- חקירת השגרה היומיומית של הילדים – מי מבצע את רוב המטלות, למי הילדים קשורים יותר
- בחינת עברו של ההורה האחר – האם קיימות פניות קודמות לרווחה, תיקים פליליים, בעיות התמכרות
- שימוע והתרשמות של פקידי סעד – משיבים על השאלה האם שני ההורים מסוגלים לשתף פעולה
לעיתים, גם בדיקה של הסכם הגירושין עצמו יכולה לגלות סעיפים שניתן לערער עליהם או לחזור מהם, במיוחד אם נחתמו בתנאים לא שווים. כאן כדאי לשקול דיון מחודש על אפשרות של ביטול או שינוי הסכם משמורת.
העמדה של בית המשפט הישראלי כיום
בעבר, בית המשפט נטה להעדיף את האם כהורה המשמורן הראשי, בייחוד כשהילדים צעירים. כיום מורגש מעבר לגישה שוויונית יותר, אך הקווים המנחים נשארים טובת הילד ויציבותו.
בפסקי דין עדכניים נקבע פעמים רבות כי משמורת משותפת דורשת תקשורת בריאה ושיתוף פעולה בין ההורים. בהיעדרם, נטיית השופטים היא למנות הורה מרכזי ולעגן הסדרי שהות עם ההורה האחר – כלומר, משמורת בלעדית עם זמני שהות רחבים.
השלכות כלכליות של הסדרי משמורת
מעבר להיבטים הרגשיים והמשפחתיים, סוג המשמורת משפיע גם על עניינים כלכליים כמו מזונות. לפי פסיקה של בית המשפט העליון (בע"מ 919/15), במשמורת משותפת של ילדים מעל גיל 6 ההורים נושאים בנטל הכלכלי לפי יחסי הכנסה בפועל – דבר שלא תמיד מטפח שוויון אמיתי.
כלומר, הורה שאינו באמת שותף פעיל בגידול הילדים עלול "לזכות" במשמורת משותפת רק כדי להפחית תשלומים, מבלי למלא את אחריותו כהורה. בתי המשפט מודעים לכך ומקפידים לבחון את המציאות בפועל, לא רק את האמור במסמכים.
שיקולים רגשיים והשפעת הילדים
לא ניתן להפריד בין ההליך המשפטי לרגש. ילדים אינם שקופים, והם מושפעים עמוקות מהמתח בין ההורים. אם קיים סיכון שילד ייפגע מהעברה תכופה בין בתים, ניתוק מיציבות חינוכית או חברה קבועה – זהו שיקול שמקבל משקל רב.
בגילאים מבוגרים יותר (מעל 10, ובהחלט מעל 12), בית המשפט עשוי לתת מקום לתחושות הילדים עצמם. לכן, במקרים מסוימים ניתן לבקש מינוי אפוטרופוס לדין או פסיכולוג מפקח כדי להביע את דעת הילד במקצועיות מבלי לגרור אותו לעדות ישירה.
לסיכום ביניים – הטיפים העיקריים למניעה יעילה
- אל תסכימו מראש להסדר משמורת מתוך לחץ – בדקו את כל ההשלכות
- תעדו כל אירוע שמראה טעמים מדוע משמורת משותפת לא מתאימה למשפחתכם
- שלבו אנשי מקצוע בתיק – עו"ד גירושין, מטפלים, עובדים סוציאליים – שישקפו את התמונה האמיתית
- הכינו חלופה ברורה – הציגו בית יציב, שגרה ברורה ולוחות זמנים שיהיו לטובת הקטינים
הבדלים פרקטיים בין משמורת משותפת ליחידנית
מעבר לאופן קבלת ההחלטות, ההבדל בא לידי ביטוי גם ביומיום: בתי ספר, חוגים, לוגיסטיקה וחגים. משמורת יחידנית לרוב מאפשרת לילד שגרה עקבית יותר, שעות שינה מסודרות ומיעוט במעברים בין בתים.
גם להורה זה נותן ודאות – למשל, מי אחראי במקרה של מחלה לבית הספר, או מהו מסלול הליווי הדרוש מול רשויות או מסגרות טיפוליות. במצבים מורכבים – זהו יתרון של ממש.
מי שמאמין שמשמורת משותפת אינה הפתרון הראוי במקרה שלו, יכול לפעול לסלילת דרך שבה יציג לבית המשפט חלופה עדיפה – שמאזנת בין זמני שהות סבירים של ההורה השני לבין יציבות ורווחת הילד בטווח הארוך.
