כתובה מהווה התחייבות של הבעל היהודי לפצות את אשתו היהודייה בסכום כספי מסוים במקרה שבו הוא יבקש להתגרש מרעייתו ללא סיבה מוצדקת שבדין היהודי. ואולם, כאשר הצדדים מגיעים ל-הסכם גירושין יכולה האישה לוותר על זכותה לפיצוי זה. הן הכתובה והן הויתור עליה מחייבים באופן מוחלט מבחינה משפטית, למעט מקרים מיוחדים המשנים את התמונה. במאמר הבאה נסקור את נושא הכתובה והוויתור עליה בהסכם גירושין.

 

כמה מילים על הכתובה ומשמעותה

בניגוד לדעה הרווחת בציבור, כתובה היא חוזה משפטי תקף לכל דבר ועניין. בחוזה זה מתחייב הבעל, בין היתר לקיים חובות רבים כלפי האישה, שהפרת כל אחד מהם יכולה להוות עילה לגירושין במסגרתה הבעל יצטרך לפצות את אשתו ו/או לפצותה במקרה של דרישה לא מוצדקת מצידו לגירושין. להתחייבות זו יש מספר מטרות חיוביות ובהן הבטחת מצבה הכלכלי של האישה לאחר הגירושין ו/או לאחר פטירת הבעל, וכן הכנסת היבט פיננסי כבד משקל שיחייב את הבעל לשקול היטב את רצונו לפרק את התא המשפחתי "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".

כאמור, בעת הנישואין בני זוג טריים וצעירים נוטים לחשוב כי סכום הכתובה הוא סמלי בלבד, ומביעים את אהבתם ומחויבותם בציון סכומים גבוהים ומופרזים ביותר. ואולם, בעת גירושין מתברר לפתע כי החוזה תקף ומחייב, ואכן עלול להסתכם בתשלום גבוה מאוד לבת הזוג.

 

ראוי לציין כי תביעת הכתובה קשורה במישרין לליבת הגירושין, כלומר למתן הגט, ולכן הערכאה העוסקת בכך היא אך ורק בית דין הרבני. ככלל, במידה ולא יתקיימו תנאים השוללים את זכות האישה לכתובה, היא בהחלט זכאית לה כאשר הגבר מבקש להתגרש ממנה מסיבה לא מוצדקת שבדין היהודי. מקרים של שלילת הזכות עשויים להתקיים עקב בגידה מצד האישה, עקב עבירה על היהדות שגרמה האישה לבעלה, עקב כפל זכויות בגין קבלת חלק נכבד ומעבר למקובל מהרכוש המשותף של בני הזוג על ידי האישה, ועוד.

 

ויתור על הכתובה בהסכם גירושין

הסכם גירושין נועד לאפשר לבני הזוג להגיע להסכמות לגבי נושאים שונים, כגון משמורת והסדרי ראייה, חלוקת הרכוש, דמי המזונות וכדומה, זאת מחוץ לכותלי בית המשפט או בית הדין הרבני, דבר החוסך בהוצאות, במאבקים מרים ובזמן יקר. בהסכמים אלו ניתן וראוי להתייחס לשורה ארוכה של היבטים, ואחד מהם הוא הכתובה, בוודאי אם מדובר בסכום גבוה ואם האישה מתכוונת לעמוד על קבלתו. במסגרת הדיונים המשותפים להשגת הסכם הגירושין ניתן להגיע להסכמה אודות ויתור על תשלום הכתובה לאישה, ומתוך התייחסות ושקלול שאר הסוגיות הכספיות ובעיקר חלוקת הרכוש. במילים אחרות, הכתובה מהווה מעין "קלף" בו אוחזים בני הזוג (בעיקר האישה כמובן), כאשר הם מציעים להפחית או להעלות את חלקו של השני בחלוקת הרכוש, בתמורה להחלת או לויתור על סכום הכתובה.

 

חשוב להדגיש כי גם הסכם גירושין, לאחר שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית דין הרבני, הינו חוזה מחייב לכל דבר. המשמעות היא שאם נעשה ויתור על כתובה בהסכם גירושין, הרי שהוא מחייב את האישה. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם האישה, מסיבה זו או אחרת, בוחרת לחזור בה מהוויתור ובמצבים אלו ישנן פסיקות לכאן או לכאן. ככלל, מדובר כאמור בחוזה מחייב ולכן לא בקלות יחליטו השופטים או הדיינים לפתוח מחדש את עניין הוויתור על הכתובה ולשנותו. אכן, בפסיקות רבות נקבע כי מחילת האישה על הכתובה עם הגירושין, אינה מאפשרת להחזיר את הגלגל לאחור. מצד שני, ישנן פסיקות המדברות בקול שונה: למשל מקרה בו האישה הסכימה לויתור על כתובה בהסכם גירושין, אולם היא חזרה בה בטרם הגט סודר. מכיוון שהתחייבה למחול בעתיד עם סידור הגט, ותנאי בסיסי זה לא התקיים, הרי שניתן לבטל את הוויתור.

 

למידע וליווי משפטי

לפרטים נוספים אודות ויתור על כתובה בהסכם גירושין, ולקביעת פגישה עם עורך דין לענייני גירושין, פנו אל משרד עורכי הדין אבי טויזר ושות' בטלפון 08-8679494.